המצב הקיים – תלות מסוכנת
פגיעות הטילים האיראניים במתקני בזן בחיפה חשפו את הפגם המרכזי במדיניות האנרגיה הישראלית. המשק הישראלי תלוי באופן כמעט מוחלט בשני בתי זיקוק – אחד בחיפה ואחד באשדוד – ואלה נמצאים בסיכון ביטחוני מתמיד. כאשר מתקן אחד נפגע או משבית את פעילותו בשל תקלות, כפי שקרה לאחרונה בבית הזיקוק באשדוד, המשק כולו חש במחסור.
החלופה קיימת זה מכבר. ישראל נהנית מאחד מפוטנציאלי השמש הגבוהים בעולם, עם ממוצע של מעל 300 ימי שמש בשנה. הפער בין הפוטנציאל הזה למציאות הוא עצום ומתסכל.
התוכניות הממשלתיות – יפות על הנייר
הממשלה הציבה יעד להגיע ל-30% אנרגיה מתחדשת עד שנת 2030. על הנייר זה נשמע שאפתני, אך בפועל ישראל מדשדשת הרחק מאחורי מדינות מערביות אחרות. בעוד גרמניה וספרד מייצרות כבר היום חלק ניכר מהחשמל שלהן מאנרגיה סולארית ורוח, ישראל עדיין מסתמכת בעיקר על גז טבעי ודלקים מאובנים.
הבירוקרטיה הישראלית מכשילה יזמים פרטיים המבקשים להקים מתקנים סולאריים. תהליכי האישור נמשכים שנים, והתשתיות להולכת חשמל מאזורים מרוחקים כמו הנגב אינן מספיקות.
הפער בין בזן לחזון ירוק
בזמן שחברות הנפט כמו בזן ממשיכות לקבל יחס מועדף מהרגולטורים, תעשיית האנרגיה המתחדשת נתקלת במכשולים בכל פינה. משרד האנרגיה פועל בעיקר לחילוץ בזן מהמשבר הנוכחי, במקום להשקיע משאבים דומים בפיתוח אנרגיה נקייה.
מה צריך להשתנות?
הדרך לעצמאות אנרגטית עוברת דרך כמה צעדים הכרחיים. ראשית, יש לזרז את תהליכי הרישוי להקמת מתקנים סולאריים. שנית, נדרשת השקעה מסיבית בתשתיות אגירה, שיאפשרו לנצל את האנרגיה גם בשעות החשכה. שלישית, יש לעודד מעבר לרכבים חשמליים כדי להפחית את הביקוש לבנזין וסולר.
צעדים אלה יאפשרו לישראל להתנתק מהתלות המסוכנת במתקני זיקוק פגיעים. במקום להמשיך לסבסד תעשיות מזהמות, הממשלה יכולה להוביל מהפכה אנרגטית שתשרת את הביטחון הלאומי, את בריאות הציבור ואת הסביבה.
השאלה היא האם מקבלי ההחלטות יעדיפו את טובת הציבור על פני האינטרסים של חברות הדלק. הזמן לשינוי הוא עכשיו.